My sister Rachel and I were trying to find out some information about our great-great-grandfather, Samuel Montagu (more about the specific issue in a later post), and I was doing various searches online. One of the places I searched was the archive of Hebrew newspapers at the National Library and Tel Aviv University, and I really struck gold! It turns out that HaMaggid and other Hebrew newspapers around the end of the 19th and beginning of the 20th centuries had regular articles about the Jewish community in England, and Samuel Montagu seems to be mentioned in almost every issue.
Here’s an article written to celebrate his 70th birthday, in the 31st December 1902 issue of HaMaggid
סיר שמואל מונטגיו
ביום א׳,ְ 19 דיצ., חנג אחינו זה את שנת הלדתו השבעים. חתן־יובל זה הוא אהד היהודים האדוקים באמונתם, המעטים בקהלת ישראל באנגליה. עד היותו לחבר בית הנאמנים היה הוגה ימים רבים בלמוד התלמוד; מוריו היו מר היימאן והמנוח הדין ספייערם. הוא היה נזהר תמיד להתנהג ע״פ ה”שלחן ערוך” בנוגע להלכות אכילה, וזהו, לפי דבריו, סוד בריאותו. פעם אחת בבקרו את ראש מפלגתו המדינית, את גלדסטון, שהיה חולה אז, הגיד לו, כי מימיו לא הלה אף יום אחר, וכאשר שאלהו גלדסטון, אם יוכל לתת טעם לזה, ענהו שזהירותו בחקי ה”שלחן ערוך” עמדה לו. אז קרא גלדםטון: “מה נפלאים המה הדוקים האלה!” לרגל מסעיו בארצות רחוקות לא יכול לפעמים להשיג מאכלות כשרות ויסתפק בלחם ובצל, ולא הביא אל פיו דבר, האסור ע״פ דת ישראל, מבנה גוו איתן וחסון הוא באלון, והוא נותן עוד טעם לחזק גופו, והוא—מנוחת יום השבת. בשעה, שיתר הסוחרים מעבידים את מוחותיהם גם ביום השבת, נותן הוא מנוח לנפשו ביום זה. בימות השבוע היה עובד בשקידה כל היום בבית מסחרו וגם בעניני צבור. בעסקי הקהלה הוא עסקן גדול. בימי הפרעות בשנות השמונים הלך בפקודת הועד למשען הנודרים לברורי ולבוב להושיע לבני עמו. שנים רבות היה חכר פועל לחברת הצדקה “בארד־אוו־גארדיענס” וזה שנים רבות הוא ראש וער השחיטה. כל ימי חייו הוא משתדל להרבות בתי כנסת בשכונת היהודים, ובקיץ שעבר יסד אגודה, שתפזר את אחינו, היושבים צפופים בהגיטו, למקומות יותר נוחים, לדור בהם בלונדון, ולערי השדה, כמו שכבר הודענו. בעולם המסחר הוא נודע לתהלה כאיש ישר, העושה כסף לא ע”י ספיקולציות, כי אם ע”י חריצותו, וגם כמומחה למקצעות שונים בעניני כספים. בענינים כאלה ישימו לב ביותר לדבריו נם כבית הנאמנים. הוא כתב הרבה מאמרים בירחונים בשאלות הכלכלה, ובההוצאה האחרונה של ה”אינציקלופדיה בריטאניקה” נדפס מטנו מאמיר נכבד בדבר המשקל והמדה. בשנת 1885 נבחר לחבר בית הנאמנים ובשנת 1888 נבחר לחבר הועד שעל יד בית הנאמנים לעיין בשאלות הנודדים ובשנת 1894 העלהו רוזבירי למעלת “בארונט”. בשנת 1900 מסר את זכותו לעמוד על הבחירה ב”ווייטשעפעל” לנכרו (נעפֿפֿע) סטיוארט םעמיול והוא בעצמו הפקד ממפלגתו לעמוד על הבחירה בלידס נגד המיניסטר לעניני אירלאנדיה גראלד בלפֿור. מראש ידע שלא יצליח במלחמתו נגד בלפור, וגם מפלגת הליברלים ידעה כזאת אבל חפצה להמעיט למצער את מספר מחזיקי בלפֿור ויבחרו במאנטאגיו לתכלית זאת, כי גדול כבודו בעיני מכיריו. בנוגע ליחוסו לציוניות, דרכו לאמר, שהוא ציוני ביבלי, כלומר הוא אינו מודה בציוניות מדינית,כי אם מאמין בציון שבכתבי הקדש, וכאשר ישובו היהודים לארצם, יעזוב גם הוא את ארמונו ועלה ירושלימה.
Sir Samuel Montagu
On Sunday 19th [sic, recte 21st] December this brother of ours celebrated his 70th birthday. The celebrator of the anniversary is one of the few Jews in the English community who observe their religion faithfully. Before he was a Member of Parliament he studied Talmud for a long period. His teachers were Mr. Hyman and the late Dayan Spiers. He was always carefully to follow the Shulhan Aruch with regard to the dietary laws, which he claims is the secret of his good health. Once he visited his party leader, Gladstone, when he was ill, and told him that he had never had a day’s illness in his life. When Gladstone asked if he could give a reason for this he replied that his care in observing the laws of the Shulhan Aruch had preserved him, and Gladstone exclaimed, “What marvellous laws those are!”. On his trips abroad he was sometimes unable to obtain kosher food and would make do with bread and onion, rather than eat anything forbidden to Jews. His physique is powerful and he is as strong as an oak, and he attributes his physical strength also to Shabbat rest: while other brokers were exerting their minds seven days a week he was able to rest every Saturday. During the week he worked in his business and was also very active in communal affairs. During the pogroms in the eighties he travelled to Brody and Lvov on behalf of the [Mansion House] committee for assistance to refugees to act for his people. For many years he was a member of the charitable association “Board of Guardians” and has for some time been president of the Shechita Board. Throughout his life he has worked to increase the number of synagogues in Jewish areas and last summer he founded a committee for the dispersion of our brothers living in crowded conditions in the ghetto to pleasanter areas of London and country towns, as we reported earlier.
In the commercial world he is known as an upright man who makes money not by speculation but by hard work, and also as an expert in various fields related to finance. In these matters his statements in the House of Commons are followed with attention. He has written many articles in journals on economic questions and in the latest edition of the “Encyclopædia Britannica” there was a weighty article by him on weights and measures. In 1885 he was elected to the House of Commmons and in 1888 appointed to the Select Committee of Parliament to deal with the refugee question. In 1894 he was created a baronet by Rosebery. In 1900 he transferred his candidacy in Whitechapel to his nephew Stuart Samuel and was selected by his party to stand for election in Leeds against Gerald Balfour, the Minister for Ireland. He knew in advance that he would not succeed against Balfour, and so did the party, but they wished to reduce Balfour’s majority and chose Montagu for this purpose since he was highly respected by all who knew him.
As for his attitude to Zionism, he is in the habit of saying that he is a “Biblical Zionist”, in other words he does not accept political Zionism, but he believes in the Zion of the Bible, and when the Jews return to their country he will leave his mansion and go up to Jerusalem.